במשחק הזה, אני משחקת בכמה דרכים שונות.
בקבוצה חברתית, אני אוהבת לשחק בו בתור משחק אסוציאציות. אני מניחה קלף התחלתי על השולחן ועל פי סדר, שאר המשתתפים מוסיפים קלפים משלהם (כמו בדומינו) ומסבירים מה הקשר בין הציורים שחיברו אחד לשני. לפעמים האסוציאציות של הילדים כל כך מצחיקות ותלושות מהמציאות... ויש בזה משהו מרענן ושובר קרח במפגשים ראשונים.
עם צעירים יותר, אני משתמשת בו למציאת הקשרים אמיתיים. כמו כפתור ומעיל פיצה וגבינה ועוד.
לפעמים, אני גם שולפת אותו לגיוון בטיפולי כתיבה. אז אנחנו בדרך כלל מנסים לחבר את הסיפור ההזוי ביותר שאנחנו יכולים..
